תלמידת יב' גימנסיה גן נחום – ראשון לציון

תלמידת י"ב, גימנסיה גן נחום – ראשון לציון
היום כשהרצאת בגן נחום בראשון לציון הייתי אחת התלמידות שישבה בקהל, אחת התלמידות שישבה מרותקת אלייך ולא רצתה שההרצאה תיגמר.
אני אחת שקשה לה להנות מהרצאות וקשה לה להתרכז ב100% בהרצאה וקשה לה להבין את החשיבות של ההרצאה , כמו כל נער/ה אני תמיד חושבת "אוף מבאס , שוב פעם הרצאה על אותו נושא , זה כבר משעמם וזה כבר מאוס ".
רק שהפעם אני הבנתי , אני נהנתי , אני השתתקתי ולא הפסקתי להקשיב לך אפילו לא לרגע.
בתחילת ההרצאה כשביקשת להכניס את הטלפון לתיקים אני מודה- לא הכנסתי ואפילו מידי פעם(לא הרבה!) הצצתי בו לוודא שאין איזה הודעה חשובה מאמא או מהחבר.כשהסברת בסוף ההרצאה למה ביקשת את זה, הרגשתי הרגשה מוזרה כזו בלב . הרגשה של " מה יקרה ברגע האמת " ?בחלק השני של ההרצאה הוא כבר לא היה עלי.ולא ליידי.
כשנגמרה ההרצאה אני התבאסתי, שזה מפתיע-כי בדר"כ אני נהנת כשנגמר שיעור או הרצאה ואני יכולה ללכת הביתה. אבל היום התבאסתי.
אני רציתי להודות לך על ההרצאה ולהגיד שבאמת העברת אותה בצורה מדהימה , מעניינת , מיוחדת ומרתקת. ברגע שסיימתי את ההרצאה ויצאתי מהאולם התקשרתי לאמא להודות לה שהיא אמא רשעית ואמרתי לה שאני אוהבת אותה. בערב כשאבא הגיע מהעבודה ישר סיפרתי לו על ההרצאה , ואני מאוד רוצה שהוא יראה אותה ויחווה את ההרגשה הזאת שאני חוויתי….תודה ענקית על השעות המדהימות שהעברתי בהרצאה שלך בבוקר".