מ. חיילת בקורס

היי אלה, מה שלומך? אני מ. הרצית אצלנו היום בקורס אולפן בנתניה, ורציתי להודות לך. הייתי בהמון הרצאות בנושא אלכוהול, סמים וכל השאר, שמעתי על עשרות מקרים כדוגמת אלו שהצגת היום ואני לא יודעת לחזור על מילה אחת שנאמרה לי באף אחת מההרצאות, ואני די בטוחה שכבר ביום שאחרי לא ידעתי. אני לא שותה, יש לי אמא רשעית מאוד כמו שניסחת את זה במדויק. הייתה תקופה בעבר ששתיתי וניסיתי להנות מזה, אבל חוץ מלהקיא (כששתיתי שני צ'ייסטרים, שלושה לכל היותר, אפילו שכמוך, גם ההורים שלי עלו מבריה"מ. מאוד התאכזבתי מהגנים שהלכו לאיבוד ), להביך את עצמי כשאני יושבת באמצע העיר נשענת על פח הזבל הכי מסריח שהרחתי בחיי, ולהרוס לעצמי כמה ערבים, לא קיבלתי כלום. אז אחרי כמה פעמים שמאוד התאמצתי להנות וזה לא עבד, פרשתי. את ההרצאה שלך אני לא אשכח. לאורך כל ההרצאה הרגשתי את הטעם של האלכוהול בגרון, במובן הכי גרוע כמובן. הידע, המקצועיות, הכריזמה, הפתיחות, אבל יותר מכל – הרגישות, הייתי מהופנטת בכל דקה שעברה. ניגשתי אליך בסוף ההרצאה ושאלת אם הכל בסדר, כי הקורס שלנו בתקופה רגישה. אז כן, יצאתי מאושרת מההרצאה ועם טעם טוב בפה. בטח שלא בגלל כל הזוועות שראיתי, אלא בגללך, בגלל שהזכרת לי שעוד יש אנשים טובים בעולם, אנשים שנושאים על עצמם את המשימות הכי קשות שיש בלי טיפה של אינטרס או אגואיזם ומנסים להפוך את העולם למקום טוב יותר. אז תודה לך על זה. תודה לך שגרמת להסתכל אחרת על הילדות, על הממתקים, המטלות והחדר – כל הרשע של אמא (אני מתכוונת להדפיס את הטקסט הזה, למסגר אותו ולתת לה). תודה על שבזכותך אולי גם אני אזכה להציל מישהו, בזכות הידע שנתת לי, שללא ספק ישאר חקוק אצלי גם מחר וגם עוד שנים רבות. וכמובן, תודה רבה שאת עושה את מלאכת הקודש הזו שבאמת הופכת את העולם למקום יפה יותר. בסוף ההרצאה הצעת חיבוק למעוניינות. עכשיו אני מתחרטת שהתביישתי ולא ביקשתי. אני מקווה שיצא לי לפגוש אותך שוב ולתקן. (אודה לך מאוד אם המפקדים או גורמים אחרים לא ידעו ששלחתי את ההודעה הזו). תודה רבה, מ.