סטודנטית, וינגייט

הייתי בהרצאה שלך במכללת וינגייט ביום שני האחרון.
נכנסתי לאתר שלך אחרי ההרצאה וראיתי מה כולם כותבים לך, הרגשתי בדיוק מה שאנשים כתבו, אבל עדיין הרגשתי צורך לכתוב בעצמי.
אחד הדברים החשובים שאני רוצה להגיד- חבל שלא פגשתי אותך קודם.
כשהייתי בתיכון, כל פעם שאמרו שיש הרצאות, פשוט לא הייתי מגיעה. הייתי מרגישה שזה בזבוז זמן. לכן אף פעם לא ראיתי שום הרצאה בנושא- מעולם!
בתור אחת שעומדת להיות מורה, אני לא מאשימה את עצמי, אני באמת חושבת שהייתי ילדה ולא הבנתי את המשמעות של הרצאות אלו.
אני חושבת שצריכים להכריח את התלמידים להיות בהרצאות בנושא, בכל צורה שהיא.
אחרי ההרצאה שלך, הבנתי כמה פעמים אני פשוט התגרתי בגורל שלי, שאילו רק הייתי פוגשת אותך קודם לא היה סיכוי מעולם שהייתי עולה על הגה אחרי ששתיתי, שהייתי מסמסת תוך כדי נהיגה, בעייפות. אני חושבת שאולי אפילו לא הייתי שותה, גם אם לא הייתי נוהגת.
אני מתביישת לכתוב את העבירות תנועה הנוראיות שעשיתי, את רק יכולה לדמיין.
אחרי ההרצאה שלך אני לא הפסקתי כל היום להודות לאלוהים שפשוט תודה שלא קרה לי כלום ותודה שלא פגעתי במישהו אחר.
אמנם כבר התבגרתי, למסקנות האלו הגעתי לבד, אני כבר לא עושה עבירות כאלו ולא מתגרה בגורל. אבל עד ההרצאה שלך לא הבנתי עד כמה חמורות היו העבירות שלי ושהיו לפחות 100 פעמים שבשנייה אחת הייתי יכולה לאבד את חיי.
חייבים להיכנס לכל בית ספר במדינה, להכריח כל תלמיד לשבת (כשהוא ישמע אותך הוא כבר לא ירצה לקום) ופשוט להגיד לו את כל מה שאמרת לי. כי את באמת יכולה להציל כל כך הרבה אנשים, אותי כבר הצלת ואני מבטיחה בתור מורה לעתיד, להמשיך ולנסות להראות את כל מה שאת מראה לכל האנשים שסביבי.
תודה רבה לך!