ברצוני להביע את חוות דעתי על ההרצאה שהעברת לנו במכללה לפני כשבוע,
אני,ברזני עדי, סטודנטית לחינוך שנה ג' במכללת גורדון בחיפה בוחרת שלא לפנות אלייך באופן רשמי ולהתחיל את מכתבי בדיוק כך:
התאריך ה- 28/8/2002 יום ד' נותרו עוד יומיים לחופש הגדול, ואני נערה בת 17 בהכנות אחרונות לקראת היום הראשון ללימודים כתלמידת כיתה י"א בביה"ס "שיפמן" בטירת הכרמל,העיר בה אני מתגוררת.
החגים מתקרבים ובעיר קטנה כמו,טירת הכרמל, שבה כולם מכירים את כולם ההכנות מורגשות באוויר.
היום הוא יום יפה, שטוף שמש השעה 09:00 בבוקר, אני מתארגנת להיפגש עם חברה לקפה בקניון חיפה ולהעביר את הזמן המועט שנותר לסיום החופש בכיף. בעודי מתארגנת מצלצל הטלפון הנייד וחברתי מהקו השני אומרת "עדי, הייתה תאונה בכביש החותרים סמוך לטירה,אומרים שיש הרוגים,אני לא יודעת בדיוק מה ומי אבל אומרים ששלומי היה ברכב וגם שמעון"…
ברגע אחד השמש היפה נכנסה בין העננים,ציוצי הציפורים פסקו והשתררה דממת מוות.בכל פינה מדברים על תאונה קטלנית,מחרידה, אך אף אחד לא יודע עדיין מי מבין השמועות נכון. "הלוואי שזאת טעות אמרתי לעצמי,הלוואי שזה עוד חלום רע שאני אתעורר ממנו וישכח שהיה".
לצערי הרב זה לא היה חלום,חמישה נערים,חמישה חלומות שנגדעו,חמש משפחות הרוסות אבל וכאב בכל מקום. כולם בני אותה שכונה,בכל פינה נראית סוכת אבלים,שלומי פרץ,שמעון נחום,עידן אלבז,דודו כהן ושמוליק כהן נהרגו כששבו מבילוי והתנגשו במשאית. שעתיים לפני הזוועה 02:30 בלילה במהלך הבילוי שלח אחד הצעירים הודעה לחברתו בטלפון הסלולארי " בואי ,יש כאן צחוקים וודקה נשמה".
השנה כבר לא התחילה כפי שחשבתי, שלומי ושמעון היו בני כיתתי עידן דודו ושמוליק היו בשכבה אחת מעליי בבית ספרי.בביה"ס הייתה אווירה של אבל כבד,תמונות,פרחים,נרות,קבוצות תלמידים עומדים ומדברים,בוכים,מתלחשים,מתבודדים,זאת כבר לא תהיה שנה שתתחיל בשמחה,הכיסאות המיותמים שנותרו בכיתה ריקים,קרים,עצובים, אף תלמיד לא העז לשבת במקומם של החברים.
תאונה זו הייתה תאונה אחת מתוך תאונות נוספות לא מעטות וקטלניות שספגה העיר טירת הכרמל.
לפני כשבוע הגעת,אלה, להרצות לנו על נהיגה תחת השפעת אלכוהול, באיזה שהוא מקום אמרתי לעצמי,נו שוב אותם חוקים של "אם שותים לא נוהגים" בסדר אנחנו יודעים את זה כבר,גם ככה למחרת יקומו וישכחו,אל בפועל זה ממש לא היה כך.
העברת הרצאה סוחפת,מרגשת,מעניינת שלא היה אפשר שלא להקשיב ולהישאר מרותק לידיעות שהבאת ולצורה שבה העברת את הנושא.
כשיצאנו אנו הסטודנטיות מההרצאה לא הפסקנו לדבר עליה, מצאתי את עצמי מתקשרת לכל מי שיקר לי,לכל חבריי,בני דודי ומעבירה את המסר שהעברת לנו. במכללה לחינוך לימדו אותנו המרצים ש"אם תלמיד בסוף השיעור ייגש לחפש חומר נוסף בנושא הנלמד אז המורה יכול לדעת שהוא הצליח במשימתו". לפי התאורייה הזו הצלחת בגדול.
אלה, פנית ישר אל תוך הלב,נגעת בדיוק איפה שצריך ולא שעממת אותנו אף לא לרגע אחד. כל שנותר לי להגיד לך הוא תודה,ולבקש ממך מעומקי הלב שתשלחי את המכתב הזה לכל מי שרק אפשר, למנהלי בתי ספר למוסדות לחינוך והמשיכי במאבקך כי יש בי אמונה שתצליחי.
גם אני אמליץ בחום שתעבירי הרצאות נוספות אצלנו במכללה ובכלל בכל רחבי הארץ.
מאחלת לך הצלחה רבה בהמשך דרכך המבורכת
ברזני עדי,מכללת גורדון,חיפה